A A A

העיר הגדולה וחיי הנפש


המעבר מהכפר אל העיר וחיי הנפש של האדם
כתבה: הילה אהרוני, מתוך מבחן בית אורבניזם וקולנוע, בצלאל, 2009.


במאמרו "העיר הגדולה וחיי הנפש" מתאר זימל את השינוי הנפשי שחל על האדם היחיד במעבר מחיי הכפר אל חיי העיר. חיי הכפר מאופיינים בקצב חיים איטי וסל קטן של דימויים גשמיים ורוחניים איתם האדם צריך להתמודד ומהם הוא מושפע. בכפר או בעיר הקטנה הכל מכירים את הכל. ישנה חוקיות וסדר מודע ובלתי מודע בו החיים מתנהלים,. בכפר הרגש הוא המפותח משום שהוא מתפתח בשכבות הלא מודעות של הנפש- שגרה וקצב חיים המונע על ידי הרגלים מהווה קרקע יצבה לגדילה של הרגש בצורה מאוזנת.


העיר הגדולה מבטלת תנאים בסיסיים אילו ובכך מייצרת את האדם העירוני, אדם המונע על ידי בתבונה. זימל מסביר זאת בכך שהתבונה היא החלק הסתגלתן ביותר בנפש ועל כן היא התפתחת על קרקע שאינה מאופיינת ביציבות והרגלים. על האדם בעיר להתמודד עם עומס דימויים וגירויים דינאמיים. הוא אינו יכול לסמוך על הרגש "האיטי" שיכיל תזיזתיות זו ועל כן התבונה היא כלי ההתמודדות הראשון של היחיד בעיר. התבונה מגינה על הסובייקט, ואצל כל אדם היכולת הזו יכולה להתפתח כמובן לאפיקים שונים תלויי הנסיבות. האינטלקטואליזם התפתח בעיר והוא למעשה הרגש התבוני, בדיקה ולקיחה של אירועים ורגשות אל המקום התבוני ועיבוד שלהם שם.


על פי זימל התופעה המאפיינת ביותר את העיר הגדולה היא האדישות. הגורם הראשון לאדישות הוא הצורך לווסת את עודף הגירוי הרגשי הקיים בעיר. יש צורך להשטיח את הדברים וליצור להם מכנה משותף רחב- הכסף, המניע הכלכלי הבודק דברים בצורה כמותית ונותן מדד אחיד של מהו הערך איתו אפשר לבדוק את כדאיות או רלוונטיות כל הדברים.


המקום הכלכלי הוא הגורם השני לשינויים בנפשו של האדם במעבר לעיר. העיר הינה המקום בו הכלכלה מתרחשת. הקשרים הכלכליים מחליפים את קשרי המשפחה כמספקים צרכים בסיסיים קיומיים. הרב גוניות וריבוי האוכלוסייה מעניקים לאמצעי החליפין חשיבות ומקום שבכפר מעולם לא היה צורך בה.  בשבחל שהכלכלה תתפקד לרווחת תושביה יש צורך בסדר וכללי על ככיפה המגינה על כל התושבים. הצורך לשמור על סדר זה מוליד ניתוק וניכור בסיסי על מנת שלא משנה אילו כוחות יפעלו למטה אצל האדם הפרטי המערכת תמשיך לפעול בדיוק באותו הקצב גם למען השיטה, למען הכלל.


חווית הניכור היא אומנם קשה אך יחד עם זאת מולידה לסוביקט חירות שהיא גם בבסיס הנפש העירונית. קודם כל החירות להתחרות ולקידום עצמי. החירות של האדם לעצב את אורח חייו במו ידיו ולאפיין את עצמו כשונה מהאחרים על מנת שיתפוס מקום משום שהמרחב האישי בעיר הוא יותר מטאפיזי מאשר בכפר.


 
מאמריו © כל הזכויות שמורות • צרו קשר