A A A

להתראות לנין


מאת: הילה אהרוני, מתוך סמינר בקורס קולנוע, בצלאל 2008.

 

וולפגנג בקר (Becker) במאי הסרט "להתראות לנין!" (Good Bye Lenin! 2003 ) נולד בשנת 1954, כשגרמניה עוד הייתה מחולקת, וגדל במדינת ווסט ריין-ווסטפיליה  אשר בגרמניה המערבית.
"להתראות לנין!" מספר את סיפורו של אלכס, צעיר במזרח גרמניה אשר חי עם אמו כריסטיאן- אזרחית נאמנה ונלהבת של המשטר הקומוניסטי. אביו של אלכס ערק למערב כאשר אלכס היה ילד. בחגיגות הארבעים למזרח גרמניה חוטפת כריסטיאן התקף לב לאחר שהיא צופה בבנה מפגין נגד המשטר.

 

מאותו יום היא בקומה, וכאשר היא מתעוררת ממנה שמונה חודשים אחר כך, כל הסובב אותה שונה לאחר נפילת החומה ופריצת המערב למזרח גרמניה. כדי לא לגרום לה טלטלה עזה מדי שתסכן את בריאותה, מנסה אלכס לדמות עבור אמו את העולם המוכר לה מלפני נפילת החומה. באשליה שהוא יוצר סביבה מזרח גרמניה עודה קיימת ובועטת.

 


לצורך קיום המזימה הוא נעזר בחברו המערב-גרמני ומביים משדרי חדשות פקטיביים המעלים מצב של "מה היה אילו" נשארה גרמניה המזרחית מופרדת וקומוניסטית. ההיסטוריה החלופית הזו מייצרת מצבים אבסורדיים, כמו משדר החדשות המראה כביכול את הסתננותם של אלפי מערביים לשטחי מזרח גרמניה בחיפוש אחר חיים ערכיים יותר, דבר הפוך ממה שהתרחש במציאות.


בסוף הסרט מגלה אלכס שאמו דווקא רצתה להגר עם אביו למערב, אך נשארה במזרח כי פחדה לסכן את ילדיה. עם הדרדרות מצבה הבריאותי מכין לה אלכס משדר חדשות חגיגי ואחרון בו מכריז האסטרונאוט הגרמני הראשון על איחודן של שתי הגרמניות.


הסרט "להתראות לנין!" היה הצלחה אדירה מחוץ לגרמניה ושובר קופות בתוכה. יש הטענו שהוא מסמל יותר מכל את גל האוסטלוגיה (שילוב של המילה הגרמנית למזרח- אוסט, והמילה נוסטלגיה) שגורם לגרמנים להתרפק בחום על ימי מזרח גרמניה, על ידי קניית מוצרים מזרח-גרמניים שלא ניתן היה להשיג עוד, לבישת האופנה מאותה עת, קריאת רומנים על החיים בתקופת הDDR וכדומה.1


"להתראות לנין!" מציג רגע היסטורי קריטי, ובהמשך אטען גם שזהו רגע טראומתי, בהיסטוריה של גרמניה. ככזה הוא מתיישב עם ההנחה של פייר סורלין (Sorlin) שהסרט ההיסטורי עוסק ברגעים המשמעותיים של הזכרון הקיבוצי-תרבותי של קהל היעד שלו. הוא אומר שכאשר נמצאת אומה במשבר זהות כלשהו עוזר הסרט ההיסטורי לאחדה מול אירוע מכונן בעברה. ייתכן שרק בתחילת שנות ה2000, זמן יציאת הסרט לאקרנים, יכולה הייתה גרמניה להתחיל להתמודד עם ההשלכות שיצרה נפילת החומה.

בראשית שנות התשעים, מיד לאחר איחוד הגרמניות, נוצרו בעיקר סרטים שנועדו לבידור הקהל הגרמני, ללא אזכור מפורש להיסטוריה הקרובה. למרות שהנושא קיבל ייצוג באמצעים הרשמיים, חדשותיים והיסטוריים, לא זכתה נפילת החומה לעיבודים פופולאריים שהתקבלו בזרועות פתוחות על ידי העם הגרמני.


אך מלבד הצגתו האובייקטיבית, כביכול, של רגע נפילת החומה, סובב הסרט כולו סביב האלמנט הקומי של ההיסטוריה האנטי-עובדתית. אלכס בודה עבור אמו אירועים שלא התרחשו במציאות ובכך לוקח חלק בז'אנר ההיסטוריה האנטי עובדתית (Counterfactual History) המשערת מה היה קורה אילו נותב זרם ההיסטוריה בדרך אחרת.


ז'אנר זה הוא כלי מחקר מקובל בהיסטוריוגרפיה. ההיסטוריון ניאל פרגוסון (Fergurson) טוען כי ההיסטוריה האנטי-עובדתית משמשת אבן בוחן לביסוסן של תאוריות הנשענות על טענות אנטי-עובדתיות אשר נדרשות במקרה של אירועים, כמו נפילתה של חומת ברלין, שלא נצפו מראש ומאפשרת לדון בהם ביתר נגישות.2

  • היסטוריה אנטי-עובדתית

    ניתן לומר שהקולנוע מעצם טיבו מהווה מעין היסטוריה אנטי-עובדתית בכך שהוא מציג אירוע בדיוני במציאות בדיונית.


 
מאמריו © כל הזכויות שמורות • צרו קשר