A A A

קולנוע ופסיכואנליזה


מאת הילה אהרוני
בצלאל 2009

Princess


אנדרס מורגנטאלר, דנמרק 2006

"סרט אנימציה דני המושפע רבות מסגנון האנימה היפני, סרטו באורך מלא הראשון של אנדרס מורגנטאלר. אוגוסט בן ה-32 נוטש את עבודתו ככומר מיסיונר על מנת לקחת אפוטרופסות על מיה, בתה בת החמש של אחותו כריסטינה- כוכבת פורנו שמתה עקב שימוש בסמים.

 

לאחר זמן מה פונה הכומר אל חברת ההפקות שהעסיקה את אחותו בדרישה להשמיד את כל עותקי הסרטים בה השתתפה. כשהוא נענה בשלילה, הוא מחליט לעשות את העבודה בעצמו וסוחב את מיה הקטנטנה למסע נקמה רצחני."
("על הסרט" – מופיע על כריכת הDVD, האוזן השלישית)
princess


Princess הוא לא סרט מסחרי. מעט צרכנים ככל הנראה ראו אותו או יראו אותו. אם אתייחס  לישראלים כקבוצת התיחסות אשער שאת הסרט מועמדים לראות אנשים בעלי מינוי לספריית האוזן השלישית, שם ניתן למצוא עותק של הסרט או לחילופין אנשים המבלים לילותיהם בצפיה בערוץ yes 3  . מאחר ומדובר כאן בסרט, באורך מלא, ראשון של במאי צעיר מדנמרק יש להניח שגם הוא לא כיוון עצמו למאות מליוני אנשים.

 

כלומר הצופה המדומין למענו נעשה הסרט הינו אדם המוכן להתאמץ  מעט בשביל לחוות חוויה היוצאת מגבולות המיינסטרים. צופה שאינו משתמש במסננת בתי הקולנוע המסחריים לבחירת סרטיו. הצופה או הצופה המדומינת הינם אנשים ברי דעת המעונינים להעביר עצמם חוויה שיכולה להיות אף טראומתית ומערערת דעת.
הסרט עוסק בתעשית הפורנו. היותו סרט אנימציה מאפשר לצופה לצפות בדברים בהתבוננות מהצד, לא ישירה. הסצנה הראשונה בסרט מתרחשת בשכונה פרברית בורגנית- בתים צמודי קרקע, זהים זה לזה. אנו רואים את אוגוסט במדי כמורה נכנס לאחד הבתים.

 

כשהוא פותח את הדלת האחרונה הוא רואה והצופה יחד איתו סט צילום של סצנת פורנו קשה - אשה בהריון מתקדם מוצצת לגבר עירום ומאחוריה גבר נוסף חודר אליה. אם הצופה המדומיין היה  מקבל לעיניו סצנה זו כראליסטית הוא כנראה לא היה יכול להתמודד עם יתרת הסרט ומפסיק את צפייתו.

 

במרכז הסרט ארבע דמויות מפתח: אוגסט, כריסטינה, מיה וצ'ארלי. כבר בסצנה הראשונה בסרט הצופה המדומין נחשף אל השמות הללו, עוד לפני שהוא פוגש בשלוש מתוך הדמויות בפועל. השימוש בשפה כאן הוא מהותי. נעשתה בחירה בשמות שהם מסמנים המוכרים לכל מי שמיודע לתרבות המערב, גם למי שמחוץ לתרבות הדנית. הבחירה בשמות הללו מכניסה את הצופה המדומין לחוויה שכבר יש לה אחיזה בזכות ידיעה מוקדמת של שפה, ושמות.

 

אוגוסט הוא הגיבור הראשי ושמו טעון משמעות רבה התואמת את מהלך התפתחות הדמות שלו לאורך העלילה- הוא האח הכומר המיסיונר, חוזר בעקבות מות אחותו כריסטינה. מקור שמו ב- אוגסטינוס, קדוש נוצרי שחי במאות הרביעית והחמישית. בתחילת דרכו טען שהרוע הוא תוצאת הבחירה החופשית. על פי זאת האל רצה שתהיה לאדם בחירה חופשית ולכן נתן לו את הטוב והרע, אך בהמשך שינה  את טענתו וגיבש השקפתו המרכזית במסה עיר האלוהים. לאורך כל הסרט ישנם סממנים נוצריים של תפיסת החטא והעונש עד לסצנת הסיום שלו - היא תמונת גן עדן אידיאלית בה האחות, האח והבת  התאחדו איחוד טהור במלכות השמים.

 


כריסטינה- שמה הוא הנצרות ובהגלמותה היא החטא הקדמון. עפ"י בנימיני (בהקשר הלאקניאני)  גבר לא יכול לתפוס את את האישה כדימוי מורכב, הוא יכול לתפוס אותה רק בדו מימד של אוביקט מיני,עפ"י  לאקאן גבר יכול לתפוס אישה רק כזונה, אחות או אמא. כריסטינה היא זונה- שחקנית פורנו, היא אמא של מיה והיא אחותו של אוגוסט.
מיה- Mia  באיטלקית  זה "שלי". הילדה מיה בסרט היא של כל אחד מלבד של עצמה. אמנם דמותה דעתנית ובוגרת לגילה, חמש, אך היא כולה הפנמה של הסדר הסימבולי בו היא גדלה. גם כשהיא  מבצעת מעשה אלימות כנקמה על התעללות שהיא עברה, יחד עם דודה היא פועלת מתוך מה שדמות המבוגר, דודה, חונך אותה לעשות.
צ'ארלי -  השם צ'ארלי מגיע מהשפה האנגלית ומושרש ביותר דרך התרבות האמריקאית. אך ה "אין דמות" של צ'ארלי בהווה הסרט מזכירה  את צ'ארלי מ"המלאכיות של צ'ארלי" - סדרה אמריקאית פופולארית משנות ה- 70. סדרת פשע על 3 בחורות יפיפיות שעובדות עבור סוכנות הבילוש של צ’ארלי טאוסנד. השלוש מעולם לא ראו את ה"בוס" ואת משימותיהן הן קיבלו באמצעות הטלפון. כך גם דמותו של צ'ארלי בהווה של הסרט.

הוא קיים אך הוא בלתי מושג. הוא הבוס אך אי אפשר לראותו או לדבר איתו אף פעם. הקשר נוסף לתרבות האמריקאית ולפנטזיה היא דרך מילותיה של כריסטינה מצילום הוידאו הראליסטי הראשון בו אנו פוגשים בה. היא מצולמת ע"י אוגוסט במכונית, ורגע לפני שמתרחשת תאונת דרכים בה הם מאבדים את הוריהם היא מזכירה את "בוני וקלייד".

 

היא רוצה להיות בוני ושיהיה לה "קלייד (צמד נאהבים שותפים פושעים מארה"ב של שנות ה- 30). היא לא מצאה קלייד אך היא מצאה צ'ארלי, שהיה נאהב שלה אך לא שותף שלה אלא היוצר של ההרס העצמי שלה. 
החיבור בין המודע והלא מודע מתקיים בסרט משילוב של צילומי וידאו ראליסטים באנימציה. האנימציה היא ההווה וקטעי הוידאו הראליסטים הם כמו החורים במבנה האישיות של אוגוסט ומיה. קטעי הוידאו "פולטים" עלינו את המידע שאוגוסט לא יכול לומר באופן ישיר אך הוא צילם אותם. לקטעי הוידאו יש הגיון משלהם, חוקיות משלהן שמתגבשת והופכת להיות מציאות. צילומי הוידאו הראליסטים הם המפתחות לטראומות, לעבר ולהווה  של הדמויות. כריסטינה וצ'ארלי הן הדמויות שייצוגן לאורך הסרט הוא ראליסטי בלבד. היא משום שהסרט מתחיל בנק' שהיא כבר מתה, והוא משום שהוא האחר הגדול המניע למעשה את המהלכים של אוגסט ומיה ללא נוכחות ממשית.

 

מהתיעוד הראליסטי הצופה לומד את העבר ומתוכו מפנים את תהליך ההרס. רק באפילוג, באוטופיה אחרי שאוגוסט ישחרר את עצמו ואת מיה מכבלי נק' הזמן של ההווה הדו מימדי  ויאחד אותם מחדש עם כריסטינה הצופה יחשף לדמויותיהן המציאותיות.
מטרתו של אוגוסט היא להשמיד את ההוויה של אחותו כשחקנית פורנו ולהגן על בתה הקטנה. הדמות המהווה מבחינתו של אוגוסט את המפתח להשלמת איווי זה היא צ'ארלי. הוא הרס לאוגוסט את הישות המושלמת- את אחותו.  למעשה יש כאן ריב בין גברים על מהות האוביקט הנשי. בגלל שאוגסט לא זכה באחותו הוא בחר להיות כומר מיסיונר ולשים מבטחו בישות הנשית שלעולם לא יכולה לאכזב, היא מריה הבתולה.

 

בפגישה עם אוגסט, הצופה מבין שאוגוסט סורס ע"י צרלי ותעשיית הפורנו. הוא אינו יכול להיות קשור לאקט מיני ועד סוף הסרט מאוד נוכח פחדו מפני מיניות. הדרך היחידה שלו "לצאת" מהסירוס היא ע"י אלימות.  הכומר המסיונר מתגלה כאדם שהכשיר עצמו לקרב והרג. אצלו האקדח והיכולת להרוג בלי פחד הם המקום בו מתממשת הגבריות שלו.  הדבר שאינו קיים עוד- האיווי לאחותו (שמעולם לא היה יכול באמת להתקיים)  הוא אוביקט a  המניע את כל התנועה שלו . את כל מחול ההרג שהוא מבצע עד למותו שלו ושל מיה.

 

בסרט ישנה עוד דמות מלווה. דמות זו היא מולטי- הבובה של מיה. במפגש הראשון בין מיה לאוגוסט מיה מציינת בפני אוגוסט שמולטי חי ולא אוהב מבוגרים. לאחר שאוגוסט צופה בסרטי הוידאו שהוא צילם את אחותו. הממשי פורץ לתוך הסדר הסימבולי שלו. הסרטים הללו שהוא צילם, שהוא "יצר" הם הטראומה הנוראה של כיצד כל הפורנו התחיל, והכל צף ומישיר בו מבט ללא שום מסך או סינון. מיד לאחר מכן ישנו הרגע של איחוד רגשי בינו לבין מיה. ברגע זה מולטי "מתעורר לחיים". הוא חושף את חיותו מול  אוגסט, מיה והצופה. בשלב זה נוצרת הזדהות עם אוגוסט שכאילו מקבל אישור כך דרך עולמה של הילדה אך למעשה סצנה זו מסמנת את  המעבר של אוגוסט לפסיכוטיות ואת פירוקו כסוביקט.


מרגע זה ישנה תחושה שאוגוסט שם עצמו בתפקיד של האל הנוקם, הוא אומנם הוריד את מדי הכומר אך רק שהוא ינקה הכל יוכלו הוא ומיה להתקיים. מאחר והוא אינו יכול באמת לנקות הרי התשובה האפשרית היחידה היא מותם שלהם. הם אינם יכולים להמשיך ולהתקיים במציאות משום שגם מיה כבר נגועה וטמאה ולא תהיה לה אפשרות להשאר בחיים ולהמלט מגורל זהה לזה של אמא. כפי שאוגוסט לא הצליח לשנות דרכה של אחותו כך הוא לא יוכל לשנות עתידה של מיה אלא אם הוא יגמור עם הכל. כפי שאימי טובין כותבת בספרה "נהג מונית" בהוצאת ריסלינג, עמ' 83 : "האלימות מתפרצת מתוך חרדה נוראה מפני אבדן הגבריות, מפני היכלאות למצב של אין אונים, מפני חוסר היכולת לשלוט בכיפה. ומאחר שחרדה אפשר לסלק רק באמצעות המוות, מקבלת האלימות משמעות אפוקליפטית."


כמובן שהפסיכוטיות קשורה כאן קשר עמוק לאובססיביות. הצורך של אוגוסט להפריד בין המציאות שלו, של מיה ושל אחותו מהעולם המלוכלך של הפורנו הוא צורך אובססיבי. מלכתחילה אין באפשרותו לנקות עצמו מהאשמה "והלכלוך" שהוא מחזיק בתוכו ולכן כל אדם המתקשר ללכלוך זה זוכה ממנו לתגובה קשה וקשוחה. לאורך הסרט יש מספר סצנות בהם הוא מגיב באלימות לדמויות שאינן קשורות בקשר מובהק לעולם הפורנו אך שותפות לו בדרך זו או אחרת. אם זה נהג המעלה על רכבו זונה, אם זה מוכר המחזיק בחנותו מגזיני פורנו או אם זה ילד המאיים במיניות אלימה על מיה תוך כדי משחק שהיא ההזונה.


הסרט הסתיים ברגע הפיצוץ באחוזתו של צ'ארלי כשידוע שמיה מתה בתוך הבית ומיד אחריה גם אוגוסט מהצד החיצון של הגדר כשהוא יודע שהוא זה שגורם למותה. הצופה גם יודע שצ'ארלי לא היה שם ושהוא ממשיך להתקיים. את שני הקטעים האחרונים בסוף הסרט ניתן לראות כאפילוג. צילום ראליסטי של הקברים בבית הקברות, של צ'ארלי המבקר אותם, והקטע האחרון, גם הוא ראליסטי של אוגוסט כריסטינה ומיה על חוף הים. קטעים אלו אינם משתייכים לאותם צילומי וידאו קודמים. צילומים אילו לא מצולמים ע"י אוגוסט ועבור הצופה הם לא ממלאים "חורים". זוהי כבר אידיאליזציה שלא יכלה היתה להתקיים במרחב שהסרט התרחש בו או שהצופה חי בו.







בבילוגרפיה
אלן ואניה ,לקסיקון מושגים לאקניים, לאקאן, סדרת לבידו.  
אימי טובין, נהג מונית, סדרת לבידו.   
השיח הסניטרי: הסוציו-ביוגרפיה של האדם המנקה, יצחק בנימני, היחידה להיסטוריה ותאוריה, גליון 3.
התבוננות מן הצד. מסך, פנטזיה ואוביקט, סלבוי ז'יז'ק
על האומנות של ורה קורמן, הולדת הפורנו מתוך היפה, יצחק בנימיני, סטודיו 160.


 
מאמריו © כל הזכויות שמורות • צרו קשר