כתבה: הילה אהרוני, מתוך מבחן בית אורבניזם וקולנוע, בצלאל, 2009.
ככל שהעיר גדולה יותר כך גדלה הנוכחות האינדיווידואליסטית של כל סובייקט בתוכה אך כך גם גדלים הניכור והבדידות, תחושת האדם הקטן . כיצד בישות שכזו- העיר הגדולה/ המטרופולין יגדיר אדם את מרחבו הפרטי. כיצד יספק את הצורך הבסיסי בקהילתיות מינימלית.
חלוקה לאזורים וצמצום גאוגרפי עד ליצירת ראש החיץ המגיע למפתן בית מגוריו של האדם. עיר מובילה לרובע מוביל לשכונה מובילה לרחוב מוביל לבניין ולדירה, לפעמים אפילו לשלט על דירה, כאן גרים בכיף.... וכך נוצרים להם מעגלים של התקרבות והתרחקות. בין הרחוב בו ישנם אי אילו שכנים בעלי פרצופים מוכרים ורעשים מוכרים בשעות ידועות לבין הכרך הגדול. היום אני רוצה להרגיש אינטמיות אלך לי לבית הקפה השכונתי, מחר ארצה להיעלם בהמון, קדימה אל היפנית המרכזית. שם אתיצב מול מאכלים נעים על סרט נע.
העיר היא מערכת חברתית מתוחמת בשטח מוגדר וצפוף שבו חיים בכפיפה אחת אוכלוסיות שונות ומגוונות של אנשים ממעמדות חברתיים שונים, קבוצות אתניות ודתיות שונות וקבוצות בעלות רקע תרבותי שונה, כולן "נדדו" אל העיר בשל שוק העבודה הרחב. קבוצות שונות אלה, מתחככות זו בזו במערכות החיים השונות. כיצד מערכת חברתית כה הטרוגנית תתמודד עם הפצצה התקתקת של אי תקשורת חברתית. אנשים מרקעים שונים מתקשים להגיע להסכמה על קודים התנהגותיים מוחלטים.
כיצד מתמודדת העיר עם בעיה זו? בראש ובראשונה התלות הכלכלית בין תושביה, הצורך בהתפרנסות, הצורך במסחר של שני הצדדים- הסוחר והרוכש מייצר אינטרסים משותפים וכללים ברורים של הדברות הנובעים מהצורך הכלכלי.
הפרדה גאוגרפית בין השכבות השונות – איש איש עם דומהו יחיה. החברה האורבנית מבוססת על עקרונות קפיטליסטים והדגש הוא על הצלחה והשגיות. האוכלוסייה החלשה מתקיימת בשולי העיר ובפריפריה החברתית (לאו דווקא הגאוגרפית) בעוד האוכלוסייה החזקה מתפתחת ומפתחת מרכזי עיר בהם יש לה דומיננטיות ושליטה בנעשה.
ההפרדה היא פתרון לבעיית ההטרוגניות אך כמובן שהיא מולידה שרשרת בעיות קשה ביותר של הבדלי מעמדות.
בעיית הגודל מקבלת פתרון בדמות התחבורה הציבורית. מערכת מסועפת של קוים המביאים אנשים שונים למקומות שונים וכך מאפשרת ערבוב ותנועה של האנשים בקצב התואם את הדינמיות של החיים בעיר. נושא זה מוליד את נושא הסדר והאחידות בצבעים וסמלים. סמל העיר המוטבע על רכוש ציבורי. צבעי האוטובוסים והמוניות, הופכים את העיר להיות יותר שייכת לתושב היחיד שיכול להסתמך על המוכר כעל "שלו".
וכמובן בעיית צפיפות האוכלוסין, איפה ישימו את כולנו??? בכפר יש בית בעיר יש בניין, ואבא שלי כבר לא צריך סולם כי הקומה מגיעה עד השמיים.