A A A

מחשבות לעת מלחמה ומוות

זיגמונד פרויד 1915


חיבור זה כתב פרויד כמה חודשים לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה ומנסה להבין כיצד אקט אכזרי זה מתיישב עם טבע האדם. כיצד מדינות כגוף על הפרטים המכילים אותן מקבילות בתהליכיהן לתהליכים אישיים. הדיבור של פרויד הוא כמובן בלשון זכר והתחושה במהלך הקריאה היא שההתייחסות  היא אל גברים ולא אל נשים כאל המושא שמחזיק בתוכו את התשובה.


ההתיחסות הראשונה ביא אל המדינה- אל מדינות ה"גזע הלבן" ששמו עצמן כמנהיגות הקדמה והתרבות בעולם. פרויד שואל כיצד יתכן שאותן מדינות שהעמידו בפני תושביהן כללים מוסריים כה גבוהים וברורים, שכל אדם שרצה להיות חלק מהקהילה קיבלם על עצמו ללא עוררין והסכים להגביל דחפיו וסיפוקיו לא כיבדה עקרונות אילו בעצמה?


פרויד אומר: "המצפון שלנו הוא "חרדה חברתית"  ותו לא" (עמ' 54) וכשהגוף הגדול משחרר את כבלי המוסר אז לאינדוודואלים הקטנים הרבה יותר קל ומהיר לחזור ולהתחבר לדחפיהם הרעים.


כדי למצוא תשובה לשאלה כיצד תתכן התנהגות אלימה של בני אדם השייכים לתרבות גבוהה יותר חוזר פרויד אל הקביעה שבבסיס האדם קיימות נטיות טבעיות רעות. הנסיון לסלקן ע"י חינוך אינו אפשרי משום שמדובר בנטיות שהן חלק מטבע האדם במקום הכי בסיסי ומרכזי שלו אומנם בתהליך ההתבגרות עוברות הנטיות האלו עיצוב מחדש ולמעשה אף עוברות להיות מנוגדות למקור. על פי פרויד האכזריות מפנה מקום לרחמים והאנוכיות לאלטרואיזם, אך הבסיס הוא אותו בסיס בדיוק כפי שאהבה ושנאה גם הן מגיעות מאותו מקום רגשי ואף מופנות כלפי אותו הסוביקט.

 

המדינה מייצרת פעמים רבות אנשים שאופיים אינו באמת תוצאה של תהליך ארוך שבבסיסו הכרה בתנאים הבסיסיים אלה אנשים בעלי "אופי צבוע" שהוא הינו תולדה של "שכר ועונש", על כן אי אפשר לסמוך על כך שכשהמדינה נופלת אל האינטרס ומוותרת על מוסר, אנשיה לא ירפו מהערכים הגבוהים. הערכים לא באמת התבססו ביסוס אמיתי בנפשם וזאת משום שמעולם לא הכירו בצדדים האפלים יותר שלהם.

 

פרויד משתמש בביטוי "הנפש הפרימטיבית" (עמ' 60) ומסביר שהכוונה היא לקיום נצחי שאין לא שום קשר לזמן או תהליכים היסטוריים. הנפש הפרימיטיבית יכולה לצוץ בכל זמן ולחזור ושקוע בזמנים אחרים בהתאם לתנודות החיצוניות. בהקשר של הנפש הפרימטיבית אפשר גם למצוא את הזיקה למוות- בהקשר של האדם הקדמון ויחסו אל המוות של האחר/ של הזר- יחס המכיל בתוכו תשוקה ושמחת רצח (עמ'68') לעומת היחס אל המוות של קרוביו- מקור של בלבול והכרות עם אפשרות המוות של עצמו, וכתגובה גם הכחשת היתכנות של מות העצמי. מכאן יכול להעשות החיבור אל הלא מודע- בלא מודע לא יכולה להתקיים ההכרה במוות כסיום העצמי. הגבורה היא הכחשה של המוות והצורך להרוג את הזר מהוא אינסטינקט המבליט את חיי העצמי ואת האלמותיות.



בנקודה זו ארצה לחבר בין שני המאמרים. כפי שפרויד רואה ביציאה למלחמה מענה על אינסטינקט הטמון בנפשו של האדם כך גם וולף מחברת את תמיכת הנשים במלחמה לצורך הבסיסי שלהן בשוויון ואף בהוכחת שליטה.
בסוף מאמרו (עמ' 74) פרויד אומר שאילו היו חווים אלינו דעה על סמך מאווי הנפש הלא מודעים שלנו היינו גם אנחנו חברה של רוצחים קדמוניים..."הטובים והחכמים שבגברים היו נופלים ואיתם גם היפות והחינניות שבנשים" אולי במשפט זה אפשר לראות את האבסורד שבהשכלה ובחשיבה הגברית (הפרויידינית) בבחירת המילים הללו כמייצגות  סקטורים שונים בחברה. את איכות הגברים מייצגת החוכמה ואת איכות הנשים, החינניות. משפט זה, שהוא אינו החשוב במאמר בהקשר של נושא המוות, מראה כמה חשוב להשען וללמוד מגדולי התאוריטיקנים אך אם זאת לקדם השכלה חדשה שוויונית שאולי תצליח להביא לצמצום מלחמה.
משום שהיום לכאורה הזכויות שוות. יש נשים פוליטקיאיות, יש נשים שופטות ויש נשים פרקליטות, יש נשים העוסקות במקצועות חופשיים, נשים תופסות עמדות מפתח- ובכן מדוע יש עדיין מלחמות?


המלחמה וההרג מאחדים ביננו, הופכים את כולם להיות שווים בדאגה לבנים, באהבה ללוחמים, ישנו קולקטיב אחד המגויס למען המטרה ובתחושת העצמי זה לא משנה האם את מוגדרת כגבר או אישה- שוויון מעוות שכזה המצליח לסמע עיין ולב.
העולם הספיק לקבע עצמו בעמודי תמך  שאותם יצקו הגברים במהלך של מאות רבות של שנים, הנשים שכבר הכניסו עצמן לתוך העולם הזה יושבות ופועלות על בסיס אותם עמודים- לא התרחשה מהפכה או בניית  בסיס מחודשת- מאחר וכנראה אי אפשר לתקן את הבסיס, נראה שהגיעה העת לבנות קומה חדשה. כשוירג'ניה וולף החליטה לתרום את הגינאה לקולג' היא עשתה זו למען העתיד שיבוא והשאלה היא האם הוא כבר לא בא?



בבילוגרפיה:
וירג'ניה וולף, שלוש גיניאות, הוצאת שוקן/ ירושלים ותל אביב, 1985,   תרגם מאגלית : אהרן אמיר
זיגמונד פרויד, מחשבות לעת מלחמה ומוות, מתוך כרך ה' תרבות, דת ויהדות, הוצאת ריסלינג, 2008, תרגמו מגרמנית: נועה קול, רחל בר חיים






 
מאמריו © כל הזכויות שמורות • צרו קשר