A A A

מלון זכריה

ניהיליזם שלילי בכיסוי נורמטיבי


"מלון זכריה (שם בדוי) נפתח בשנת 1949 ע"י מייסדי שכונת כרם אברהם- גאולה, הקרובה למרכז העיר. המיקום באזור מסורתי שבו אווירת שבת וחג שלא ניתן למצוא כמותה בירושלים.


המבנה הינו ייחודי קלאסי שבו ממוקם אוסף נדיר באופיו של אמנות ישראלית, פריטי יודאיקה שונים ופריטים נוספים המקשטים את רוב חדרי המלון. חצר יפה ומטופחת, פרגולה נאה ועציצים פזורים בכל שטח הבניין".
זהו ציטוט מתוך אחד מאתרי האינטרנט המציעים מקומות לינה בירושלים. עוד מספר האתר למתעניינים שבמלון ישנם שמונה עשרה חדרים. מחיר חדר לזוג הוא שלושים דולר ללילה וחמישים דולר ליחיד. המחירים כוללים ארוחת בוקר.


האתר אינו מספר שמלון זכריה הינו מקלט לדרי רחוב שהם נרקומנים פעילים. בעל המלון הוא אכן אספן ידוע של ענתיקות יקרות ערך ויש שיאמרו שהוא אספן של  אנשים.
כל סטודנט שנה שנייה בבצלאל יוכל למצוא בלובי, בפינת האוכל ובחדרי המדרגות שכיות חמדה אותם הוא מכיר מספרי העיצוב שבספריה. בואו נקרא לצורך העניין לבעל המלון בכינוי ג'ון. ג'ון נמצא בקשר עם גורמי הרווחה של עיריית ירושלים שמפנים אל בית מלונו דרי רחוב המסכימים להיכנס לקשר עם גורמים מטפלים ולקבל סיוע.
בבית מלון זה השימוש בסמים לא מומלץ אך מוכר. התשלום עבור החוסים מגיע מתקציב העירייה.

מלבד ג'ון עובדים במקום מדריך טיפולי  ומתנדבת שהינה גם דיירת המקום. המתנדבת כבר אינה דרת רחוב. 
לפי חוקי המקום כל הדיירים מחויבים לעזוב את המלון בכל בוקר עד השעה שמונה ולחזור כל ערב עד השעה עשר. דייר שיאחר לא יורשה להיכנס. דיירים שנמצאים בתוכנית שיקומית מוסעים כל בוקר למפעל סבונים שמפעילה עמותת שק"ל באזור התעשייה תלפיות.

 

בדרך ישנה חניית ביניים בתחנה לחלוקת אדולן. מי שאינו מחויב לתוכנית שיקום יוצא להעביר את יומו ברחובות ירושלים- המרחק  למרכז העיר כפי שפורסם בידיעה באינטרנט קצר עד מאוד.
באחד הבקרים של החורף שחלף הזדמנתי למקום (לא במקרה), בדיוק כאשר כל הדיירים יצאו אל שגרת יומם, מי אל ההסעה ומי אל הרחוב. לאחר שכל הדיירים  יצאו,  התפנה ג'ון לשיחה קלה איתי על אספנותו רבת השנים וכישרונו הייחודי למציאת פריטים נדירים בשוק הפשפשים. ברקע, על אחד הארונות, ניצב לו מצנם מתחילת המאה העשרים. אותו מצנם בדיוק שראיתי בספר על עיצוב מוצרי חשמל בספריית בצלאל. לפתע נשמעה קריאה רמה מאחד החדרים שלמעלה. המדריך הטיפולי מצא דר הרחוב בשם בוב (שם בדוי) כשהוא לא נעול בנעליו ואינו שש לצאת את הבית.

 

לאחר שהגיח מעט מתנדנד אל קומת הכניסה, הציע לו ג'ון שיכנס אל חדר הארונות וימצא לעצמו זוג נעליים למהלך היום. בוב נכנס אל חדר הארונות ומיד הושיט ידיו קדימה אל המדף עליו ישבו ד"ר מרטינז כחולות, נוצצות כמעט כחדשות במידה שנראתה כ-37  לכל היותר. בוב התיישב על הרצפה ומיד החל לדחוק כפות רגליו הגדולות (מידה 43  לכל הפחות) אל תוך הנעליים כשבעיניו מבט זוהר של אמונה ומנת סם הזורמת כבר בדמו.     
ג'ון ושותפיו החלו לומר לבוב  שכך לא יצליח להגיע לצומת הראשונה בה הוא עוסק במלאכת קבוץ הנדבות ובטח לא יצליח להישאר נעול בתוכם עד הערב. בוב נשאל  כיצד יעביר את היום יחף בירושלים הקרה. בוב לא שמע דבר מכל האזהרות, קם על רגליו ויצא החוצה כשהוא מתנדנד ורגליו נעולות ד"ר מרטינז כחולות, נוצצות כמעט כחדשות.


מי שלא היה שם באותו יום לא ידע כמה עמוק הקשר ששומר אדם חריג, לנורמות  של החברה. רצונו של בוב להסתובב בירושלים עם נעלי ד"ר מרטינז חדשות היא שאיפה לגיטימית וראויה בעיניו לחברה.
כשהתקשרתי לנסות ולהזמין חדר אמרו לי במלון זכריה שכבר מלא לקראת החגים. ועוד פיסת מידע שנלחשה לאוזני ע"י המדריך טיפולי לגבי ג'ון מנהל המלון ובעליו: ג'ון, גבר חובש כיפה, נשוי ואב לילדים, מוצא לעצמו כבר הרבה מאוד שנים את מושא תשוקותיו הכמוסות בדמותו המשתנית של אחד מדרי הרחוב, הישנים תחת גגו, וחולק עמו את יצועו.

 

ג'ון הוא גיבורו של הסיפור, הבונה לעצמו עולם משל עצמו המעוגן בכללים של החברה ונהנה מאישורו של ארגון פורמאלי הנותן לו לגיטימציה לפעול על פי ערכים מוסכמים.
לכאורה זהו מקום של צדק וצדקה. האדון, בעל הבית מגייס את רכושו על מנת לתרום ולעזור לחלשים ממנו. הוא מקובל בסביבה וזוכה להערכה על פועלו.
למעשה מלון זכריה הוא סימן ברור וחזק לדקדנס- ריקבון עמוק בחברה הירושלמית והישראלית כאחד. כשג'ון נמצא בבית המלון, הוא למעשה עובר  למצב הדיוניסאי, מצב של שיכרון בו לא חלים עליו חוקי החברה. ניטשה אמר: "להטביע בהתהוות את חותמה של ההוויה- זהו הרצון לעוצמה" הוא השליט ובעל הכוח (פימנטל, תשס"ז).

 

הוא עיצב לעצמו עולם בו הוא מוקף בחפצים יפים שאסף המשמשים כבבואה של כוחו וכישרונו. בתוך המלון הוא מקיים לכאורה את ערכי המוסר הגבוהים ביותר אך למעשה מהווים ערכים אלה רק כלי בידיו של איש השומר על מעמדו ה"רם".
הוא בעל השפעה על חייהם של אנשים, מנהל את סדר יומם ויכול לקבוע מי לכאן ומי לשם. מי זכאי להמשיך ליהנות מחסדיו ומי יצטרך לעזוב. זו היא דוגמה לניהיליזם שלילי במלוא הדרו, משום שג'ון משמר ומקבע את הסיטואציה בה הוא חי ולא מתפתח מעבר לה.


 
מאמריו © כל הזכויות שמורות • צרו קשר